לפני כ– 20 שנה ליוויתי את ילדתי הצעירה עדן במסע כואב.. מחלה קשה ונדירה התפרצה בגופה כשמלאו לה שנתיים והביאה למותה, והיא בת 4.

עדן לא נתנה לרוע לנצח – לא בחייה ולא במותה. היא חייכה אל העולם. והוא בדרכו, חייך אליה...

ביום שכבר לא הצליחו לחייך זה אל זו, נפטרה במיטתה מוקפת חום ואהבה. ואני שחררתי ...  ליוויתי אותה עד נשימתה האחרונה, והסכמתי לה ללכת.... עדן לימדה את כולנו שיעורי חיים יקרים מפז. עדן הביאה כל אחד מאתנו להסתכל על עצמו פנימה ולחשוב איך הוא היה מתמודד במצב שכזה.

אני מבקשת היום, למצוא את הדרך לחיות עם מה שיש, גם ברגעים הקשים,

כמו שעדן ראתה במכונת ההנשמה "צב", שיחקה צב, ונשמה.

אני מבקשת למצוא בתוכנו את הכוח לבחור גם במצבי אין ברירה,

כמו שעדן מצאה דרך להתמודד עם עוד דקירה, בדיקה ותרופה מרה.

אני מבקשת לדעת מה נכון לנו בכל רגע ורגע..

כמו שאמר ד"ר סוניס (הרופא הגדול והאהוב שלנו): "עדן ידעה לכוון אותנו בדיוק להיכן שצריך.."

אני מבקשת לטפח את היכולת לבחור ביפה, בנעים, בטוב שבחיים.

כמו שעדן אמרה על עצמה "גם אני מאושרה".